ישראלים בעל כורחם: על הנחיתה הלא רכה בארץ המובטחת

מיכאל דק Es schnaubt in der Kalte der Wind Ins Feuer die Aste geschwind Die Axt her und schon ist ' s getan Und Purpur warmet den Mann . Die Flammen ergliihen , Die Liedchen erbliihen , Rundum geht , Rundum . Der Findschan ' זו הרוח הנושבת קרירה משירו של חיים חפר ( פיינח בתרגומו של מכם ברוד , המבקש להעביר משהו מן ההווי החדש לעולם שעדיין מתפעל אז מן התקומה היהודית . אבל לא רוח קרירה נשבה כאן בפניהם של גולי מרכז אירופה אלא רוח שרבית , צורבת . היקים הגיעו לארץ ישראל , לפחות בחלקם , מחוסר בררה מפוכח . חלקם עשה זאת מתוך התנגדות פנימית , עלבון , אי הבנה , רתיעה . חלקם נקלע למשבר תרבות , כמו ילד מאומץ שמועבר בצו בית משפט להוריו הביולוגיים . ואלה הפכו מיד זרים בבית . 1933 והשנים שאחריה טלטלו את לבטי הקיום היהודי גרמני . חלק מן המתלבטים , ובדרך הטבע הציונים שבהם , מגיעים לציון . אבל הנחיתה לא מובנת מאליה , במיוחד לא במובן הלשוני . ביומנים שלו חזה הרצל שהשפה של המדינה היהודית תהיה גרמנית , אם גם הגדיר זאת בצרפתית . זה פשוט יקרה , ( Par le force des choses ) כך אמר . ב"מדינת היהודים" הוא כתב על ה...  אל הספר