שולמית וולקוב תהליך האסימילציה , ההתבוללות של היהודים בגרמניה , הצטייר כתהליך שבו יהודים השתדלו ואף הצליחו להיעשות דומים יותר ויותר ללא יהודים שבסביבתם חיו . בתהליך זה הלכו היהודים ואיבדו את מה שייחד אותם עד שלבסוף - לו אכן היה התהליך מגיע לסופו - היו היהודים נעלמים לחלוטין כקבוצה נפרדת בתוך החברה הגרמנית . הגדרה זו נראית לי פשוטה וכוללנית מדי . ברצוני לציין שלוש הסתייגויות עיקריות ממנה ולהציג בקצרה תמונה מורכבת יותר של התהליך שלפנינו : ראשית , השימוש הכולל במושג "התבוללות" לגבי כלל היהודים שחיו בגרמניה במהלך המאה התשע עשרה ובראשית המאה העשרים נובע ממיקוד ברור ומוגבל מאוד במחקר . אפשר להסביר את המיקוד הזה , ויש לו אולי הצדקה מסוימת , אך הוא גורם לכך שנשים שוב ושוב דגש על קבוצה מסוימת בלבד בתוך יהדות גרמניה ונזנח את האחרות . אלה שההיסטוריוגרפיה מטפלת בהם בדרך כלל הם אותם יהודים אמידים , עירונים , בעיקר אלה שהיו מעורבים בחיי התרבות והרוח של גרמניה , אלה שאנו שומעים עליהם לא רק בשיעורי היסטוריה הדנים בחברה הגרמנית או ביהודי גרמניה אלא גם בהיסטוריה של הפילוסופיה , התרבות , האמנות והמוזיקה ...
אל הספר