לפני עליית היטלר לשלטון רבים פחדו מגרמניה , העריצו או שנאו אותה , התקנאו בה או לעגו לה . דומה שרק יהודים אהבו אותה ממש . כזה היה המצב לא רק בגרמניה אלא גם במחוזותיה הפולניים , הבלטיים , או הרוסיים של האימפריה הצארית . בגרמניה עצמה הייתה שאיפתם הגדולה של יהודים במהלך המאה התשע עשרה להיות - חרף רתם - גרמנים לכל דבר . לא מעטים הצליחו במשימה זו . יהודים היו בחבל הריין החל מהמאה הרביעית ויכלו לראות את עצמם , לא בלי מידה מסוימת של צדק , כשבט גרמני קדום , כמו הבווארים או הסכסונים , שלא היו במאה הרביעית . בחכמה שלאחר מעשה , כל זה נראה היום כאשליה יצירתית , אפילו יצירתית למופת , המלווה אירוניה טרגית עמוקה . עם תוצאותיה מתעמתים אנו עד היום . יהודי גרמניה היו זן מיוחד במינו , שונה מזה של יהודים בארצות אחרות במערב אירופה , קודם כול מן הבחינה המספרית - הם היו אמנם רק אחוז אחד מכלל האוכלוסייה , ובכל זאת , באופן יחסי מנו יותר מאשר יהודי צרפת או בריטניה . סיבה נוספת , ואולי עיקרית , לשוני היא התפתחותם המאוחרת של המדינה ושל הלאום בגרמניה . סיפורם של יהודי גרמניה בכל הזמנים נסב סביב סובלנות וזכויות אדם ...
אל הספר