באמצע המאה הי " ח חדרה לתודעתו של הציבור היהודי בממלכת פולין ליטא ההכרה , כי פיתוח התעשייה יביא לסילוקם של מקומות התורפה הכלכליים המציקים לו . כל שכן , שענף כלכלי זה קם אך מקרוב , ולא הונהגו בו כל הגבלות כלפי היהודים . בתקופת סיים ארבע השנים לא נעלם מעיני נציגיו של הציבור היהודי , כי יוזמי תוכניות הרפורמות חתרו להבטיח ליהודים חרות ב " הקמת בתי חרושת ומנופקטורות ולעסוק בייצור ובמלאכה ' . " שלמה פולונוס , ( Salomon Polonus ) שהיה חסיד נלהב של רעיון ההשכלה בקרב היהודים , העלה עניינים אלה בדרך של שאלות רטוריות וכרך בהן רעיונות כלכליים שקראו לתיעוש : "כלום אין מדינתנו ראויה ביותר לבתי חרושת שונים ? כלום חסרים אנו מוצרים בשפע המשמשים למזון , לביגוד ולהםקה , כמו גם חומרים הנחוצים לבתי החרושת השונים , וכאן הם זולים לאין שיעור מאשר אצל העמים האחרים " ? הוא היה סמוך ובטוח , כי פיתוח התעשייה יבטיח באותה העת את פרנסתה של קבוצה גדולה למדי של יהודים , שהיטלטלו אנה ואנה בארץ בלא אמצעי מחיה . עמנואל רינגעלבלום היה ההיסטוריון הראשון שגילה עניין בשאלות אלו , והוא הגיע למסקנה , כי במאה הי " ח ליהודים היה...
אל הספר