מנחם בלונדהיים ולימור שיפמן נקודת המוצא לעיון זה היא ההשערה שקיימת זיקה בין דרשנות להומור , זיקה שראוי לעמוד עליה בהקשר הדרשה היהודית . מבט ראשוני בסביבת הדרשה בימינו עשוי לאשש הבחנה זו . כך , למשל , הממד הקומי הוא מרכזי בדרשותיהם של עובדיה יוסף ואמנון יצחק , מהדרשנים הפופולריים ביותר בקרב הציבור החרדי מזרחי . גם 'דרשני הקלטות' האשכנזיים הבולטים של הדור החולף , שבתאי יודלביץ ( 1996-1924 ) ושלום שבדרון , ( 1997-1912 ) היו םטנדאפיםטים משעשעים בתכלית ' . כך הם פני הדברים בדורות האחרונים גם במרחק המקום : הרב חנניה ברזון , בנו של הדרשן הנודע ונשיא n RCA ברנרד ברזון , ( 1989-1913 ) סיפר שכשנפגשו הוא ובני רבנים אחרים בישיבה התיכונית בימי שני , הם נהגו לשאול זה את זה 'על איזו בדיחה אבא שלך דרש בשבת . "' הקומיקאי האמריקני המפורסם ג ' קי מייסון הסביר פעם שהחליט לעזוב את משרת הרבנות בקהילה הרפורמית , כי העדיף לשעשע מיליוני צופים באמצעות טלוויזיה ולא רק כמה מאות מבימת בית הכנסת . יש ככל הנראה זמנים , מקומות , ומגזרים שבהם הדרשות חפות מהומור , אך דומה שאלה הם היוצאים מן הכלל . נראה שגם במזרח אירו...
אל הספר