כתיבתה העיתונאית מגלה שעם עלייתה לארץ חלו שינויים בהשקפותיה הספרותיות : היא הדגישה יותר ויותר את חשיבות המשמעות האנושית מוסרית של הספרות , וייחסה ערך לחיי האדם הפרטי לא פחות מלספרות . במסה "הניצל מן השרפה " ( דבר , ( 11 . 12 . 1936 ניכרים עדיין עקבות מחשבת הספרות הנאו רומנטית והסימבוליסטית . היצירה האמנותית מתוארת כאן כחוויה מיסטית , המחייבת את האמן לעבור דרך עולם שמעבר לזמן ול"היות " ( כלומר , דרך תחום מציאות מטאפיזי ) ולחזור דרכו אל עולם העשייה . כאן הגדירה את היצירה הרוחנית כפריצה מעולם החושים אל תחום אין סופי ונצחי שמעבר להם . במסה זו ראתה את המציאות כמצב קיומי של הרס וחורבן , שבתוכו מתנהל מאבק על הישרדות ובניית החיים מחדש . האמן משתתף בחורבן ובגאולה , הוא יונק מן ההתהוות ומוליד אותה , שורשי השרפה הנצחית נטועים בנשמתו , ואילו ראשו - באין סוף המטאפיזי הגואל . האמנות היא הביטוי הנשגב והטרגי להתגברות השמחה על החורבן . תפקידו של האמן הוא להציל ערכים נשגבים מן השרפה , ובזה לגאול את עצמו ואת האנושות מהייאוש ומפחד המוות . האמן בורא את העולם מחדש בזכות יכולתו לראות אותו מפרספקטיבה שמעבר לה...
אל הספר