לאה גולדברג החלה לכתוב מחזות - סוג ספרותי שנחשב "גברי " במובהק - בגיל שלוש עשרה , כנראה ברוסית , ובתקופת לימודיה בגימנסיון ניסתה לכתוב מחזות בעברית . רשימות ביקורת שלה על תיאטרון וקולנוע התפרסמו ב " פתח " לפני עלייתה לארץ . כתיבת מחזות וביקורת תיאטרון היו חלק מחייה בתל אביב , בתקופה שמשחק היה התחום היחידי בתיאטרון שבו עסקו נשים . מזלית חיים מצאה סיפור גנוז של לאה גולדברג שנכתב בתאריך לא ידוע בשם "התאטרון הגדול בקךבומה , " המעיד שתיאטרון טוב היה בעיניה לא רק עדות חשובה למצב התרבות , אלא מעין מקדש . גיבורו הוא טורקי בשם קירינס , המבקש להגיע אל התיאטרון , המאחד את כל האמנויות , כדי לעמוד על טיבה של תרבות הארץ . " הראני נא את התאטרון ואדע את ארצכם , " הוא אומר . מתברר לו שבאותה ארץ קיימים שני תיאטראות , "תאטרון מקדש " ו " תאטרון העם והמולדת , " המשרת את השלטונות . תפיסה כזאת של התיאטרון כמקדש צמחה בסימבוליזם הרוסי . כפי שמצאה אילנה נאמן , המחזות הראשונים שכתבה בארץ נועדו לילדים : " בית הספר בשיטפון " ( הוצג בתיאטרון חיפה לילדים ב ( 1937 ו"מרטין וחנה " ( נדפס ב . ( 1938 הראשון הוכתר בתואר...
אל הספר