אמנם לאה גולדברג ראתה את עצמה בראש ובראשונה כמשוררת : במבט לאחור על פעילותה הספרותית אמרה ( בריאיון ליצחק בצלאל , : ( 1964 "בגבולותיי שלי עלה בידי לבטא עצמי יותר בשירה , " אבל בשלוש השנים שלאחר עלייתה לארץ לא הרבתה לכתוב שירים , ומאלה שנכתבו בתקופה זו רבים נגנזו , אולי משוס שנראו לה "אירופיים" מדי , ואולי משום שביטאו ניכור וניתוק מן החיים . הסוגים הספרותיים שאליהם פנתה בשנים אלה - סיפור קצר , רומן , מחזה - ואופיין של היצירות עצמן מעידים אולי על שינוי שעבר בה בארץ , ואולי על שאיפתה לבסס את מעמדה על במת הספרות בארץ ישראל . השינוי מתבטא בוויתור על עמדה אליטיסטית ובהשקפת עולם המדגישה את חיוב החיים . ביצירות הסיפורת שכתבה בארץ עברה מסגנון מודרניסטי לכתיבה יותר ריאליסטית , אם כי לא "ספרות הווי" ולא "ספרות מגויסת" ( ריאליזם סוציאליסטי " מגויס " הפך לקו הרשמי ברוסיה הסובייטית בוועידת הסופרים שהתקיימה ב , 1934 והייתה לכך השפעה על הלך הרוחות של סופרי "יחדיו (" אלא שילוב של ריאליזם וסמליות ( סגנון שאפיין סיפורת רוסית בתחילת המאה העשרים : גורקי , בונין , לסקוב ואחרים . ( היא תיארה בהן חוויות שעבר...
אל הספר