שבועיים לאחר עלייתה לארץ , ב 31 בינואר , 1935 כתבה לאה גולדברג למינה ( שהתכוננה גם היא לעלייה : ( "בייחוד אני אוהבת את שלונסקי . כל האגדות על האי סימפטיות שלו - היכן באמת רק אגדות . " שלונסקי מצדו העיד על מטרת קבלת הפנים החמה כך : "מאד רציתי לקבל את פניה בפנים מאד מאד שוחקות של רעות , שידגימו את האקלים הרוחני של החבורה שלנו , חבורת ידידים ברוח וגם ביחסים האישיים . " גם לאחר מותה תיאר אותה כחלק שהתאים לאופייה של החבורה שהוא יצר : היא התאימה מאד לחבורה שלנו , ששנאה את ההצטמצמות בכל גילוייה , את ההצטמצמות הגיאוגרפית , את ההצטמצמות הלאומית , את ההצטמצמות בצורות . היא התאימה משום שאולי [!] הייתה בחבורה שלנו בעלת הניסיון האירופי וגם הפוליגלוטי הרב ביותר . היא התאימה למגמות שלנו גם משום שהייתה אולי [!] היחידה בחבורה שלנו , שאהבה את הצורות , הצורות השונות , הפורמאליות ?] את לא מחמאה , [ של השירה ... אהבנו אותה גם משום שהיא יכלה לזווג [ ... ] קצת חוצפה עם אופי שבעצם הוא הניגוד הגמור לחוצפה , תרבות מצניעה . מצניעה כתוב , מצניעה בצורות , מצניעה בתכנים " ) האצילית במשוררותינו , " על המשמר , . ( 1...
אל הספר