לאה גולדברג ייחסה ערך רב לשימור הילדות , וראתה בהחייאתה את אחד מתפקידיו של המשורר . היא הודתה לביאליק שהצליח "לתרגם את ילדותנו לעברית" ולטשרניחובסקי ש " החזיר לנו את הילדות . " ילדים היו בעיניה התגלמות הטוב המוחלט , והילדות - שמורה אידיאלית , אגדית , של תום , המאפשרת אושר גם במציאות קשה . ב " מכתבים מנסיעה מדומה " כותבת רות על רצונה לפגוש בערים הגדולות , שם היא מקווה למצוא עולם טוב יותר , גם ילדים ; "לא אוכל להביט בהם ולא להאמין , כי הם הם הטוב " ( עמ י . ( 59 בנעוריה חשבה שאנשים גדולים נשארים ילדותיים גם בבגרותם . כך כתבה בגיל שמונה עשרה על הרצל : "כנראה על מאה פרוצנטים [ אחוזים ] של גאוניות ואמונה גדולה הכרחיים מאה אחוזים של ילדותיות " ( נערות עבריות , עמ ' . ( 67 הילדות הייתה בעיניה מצב תודעה . רק בגיל שלושים ושתיים , כאשר התרחקה כבר מהאידיאליזציה הרומנטית של הילדות , הגיעה למסקנה שטעמו של הילד נוטה לעתים אחרי "הקל , השטחי והסנטימנטאלי " ושהוא מעדיף את הקיטש - את הקל , השטחי והסנטימנטאלי - על פני האמנות הטובה , ועל כן אין ללכת בעקבותיו אלא להדריך , לעצב ולשפר אותו בזהירות ובעדינות "...
אל הספר