התכונה הבולטת לעין ביותר בשירי גולדברג היא הפשטות . השירים נקראים בקלות , ואינם תובעים מאמץ פענוח מייגע . רבים מהם פותחים באמירה דיבורית קצרה , ברורה ופשוטה , כמו "העליבני והלך , " "את אשה לא יפה בת עשרים ושתים , " "הכוכבים יפים כ ( אד , " "קר לי ק > אד . " הסיטואציה והאירועים המתוארים בשיר נתונים בתוך מסגרת תמונה או התרחשות אחת , בעולם אנושי , לא במרחב שממדיו מיתיים , קוסמיים או סוריאליסטיים . השיר מציג תמונות , מצבים ואירועים המייצגים תובנות ומצבי נפש אישיים ואנושיים כלליים , ולא בעיות לאומיות או היסטוריות מסובכות וכבדות משקל , גם לא השקפות מפתיעות , מהפכניות או נון קונפורמיסטיות . אין בשירים עומס של משחקי לשון מתוחכמים ומבריקים , אין מילים נדירות שרק קוראי ספרות מכירים , לא רמיזות לטקסטים המוכרים רק לחלק מן הקוראים , וגם לא לשון עגה ( סלנג , ( הנהוגה בפי קבוצת דוברים מיוחדת בתקופה מסוימת . המטאפורות אינן חידות קשות לפתרון , והן צומחות מתוך הסיטואציה המתוארת בשיר ( למשל , בערב חמסיני מעיק , כשהיא יושבת בבית קפה עם גבר אהוב ואדיש , מגיע אליה ריח הפריחה "קנגיף אהוב in [ ... ] באדישות...
אל הספר