התפיסה המושגית המקורית של ההלכה ב " משנה תורה " מתבררת גם מיחסו של הרמב " ם אל מקורות התלמוד . התלמוד הבבלי מורכב כידוע משכבות שונות של מסורות . השכבה הראשונה כוללת את דברי האמוראים כפי שהם מצוטטים בתלמוד , ובכלל זה המשא ומתן הגרעיני שהתנהל ביניהם . על רובד זה נוספה שכבה שנקראת בחקר התלמוד השכבה "הסתמאית , " הכוללת את המשא ומתן התלמודי האנונימי , העוסק בליבונם של דברי האמוראים ובפירוש עמדותיהם . חוקרים כמו יעקב לוינגר ושמחה פלדבלום הצביעו על כך שהרמב " ם לא ראה במשא ומתן התלמודי גורם סמכותי ומחייב באופן מוחלט . לעתים הוא פסק על פי המימרות האמוראיות ודחה את מה שמשתמע מן המשא ומתן שנגרר בעקבותיהן בסתם התלמוד . תפיסה זו אפשרה לו מידה מרובה של עצמאות בהבנת ההלכה ובפסיקתה . כמו כן , לעתים אין הרמב " ם מחויב להנמקת ההלכה כפי שהיא מופיעה בתלמוד . הוא מציע להלכות נימוקים שונים מאלה המופיעים בתלמוד , ונימוקיו המקוריים יכולים במקרים מסוימים ונדירים ליצור הבדלים של ממש בפסק ההלכה עצמו . הניסיון ליצור תמונה עקבית של גישת הרמב " ם למקורותיו נתקלת בקשיים לא פשוטים . תמונה מעין זו ניתן לכאורה להעלות ...
אל הספר