ב " משנה תורה " מעצב הרמב " ם בעזרת הרגישות הפילוסופית את מושגי היסוד של העולם היהודי : שלמות האדם , תכלית התורה , תפיסת האלוהות , פסגת ההתנסות הדתית על ידי אהבה ויראה , תורת הנבואה , מושג האמונה ובחירת ישראל . אולם , רגישות זו אינה רק מספקת את תמונת העולם הרחבה , המקנה להלכה את מובנה , אלא גם משפיעה על עיצובם של גופי ההלכות עצמם . הדוגמה הבולטת והמעמיקה ביותר לכך היא העיצוב של מכלול האיסורים הנוגע למגיה , לכישוף וללחש , בפרק יא של הלכות עבודה יירה . המאבק של הרמב " ם במגיה מתנהל באמצעות סדרה של הרחבות לאיסורים המצויים בתורה על מגיה : איסור הכישוף , "לא תעוננו , " "לא תנחשו , " האיסור " ןחבר חבר " והאיסור "ובחקתיהם לא תלכו . " את האיסור "לא תנחשו " מנסח הרמב " ם באופן הבא : אין מנחשיו כגוין שנא' לא תנחשו . כיצד הוא הנחש . כגון אלו שאומרין הואיל ונפלה פתי מפי , או נפל מקלי מידי , איני הולך למקום פלוני היום , שאם אלך אץ חפצי נעשין ... וכן המשים לעצמו סימנים אם יארע לי כך וכך אעשה דבר פלוני , ואם לא יארע לא אעשה , כאליעזר עבד אברהם . וכל כיוצא בדברים האלו הכל אסור . וכל העושה מעשה מפני דב...
אל הספר