רבי יוסף קארו , שחיבר במאה השש עשרה את ה " שולחן ערוך , " הקוד ההלכתי החשוב ביותר אחרי "משנה תורה /' פתח את חיבורו בהלכה הקובעת מה הן חובותיו של אדם מיד כשהוא משכים משנתו . פתיחה זו אינה משקפת רק עיקרון ארגוני יעיל , המסדיר את ההלכה לפי רצף יומו של האדם . היא נותנת ביטוי עמוק לאתוס ההלכתי של ה " שולחן ערוך : " אדם שפקח את עיניו אמור להיות דרוך לאלתר , ללא כל שהות , עצלות או התמהמהות , לקיים את ההלכה המקיפה את כל אורח חייו . חיי ההלכה הם עדות לעוז הרוח ולנאמנות במאבק המתמיד והמתמשך של הכפפת הנטיות האנושיות לחוק האלוהי המפורט בהלכה . לעומת זאת , הפתיחה של "משנה תורה " מציגה בפנינו ראייה שונה לחלוטין של ההלכה . ההלכה הראשונה של הלכות יסודי התורה , הפותחות את "ספר המדע , " הספר הראשון של מארבעה עשר הספרים של "משנה תורה , " פותחת בניסיון להגדיר באופן מחייב את תפיסת האלוהות של היהדות . אחריה באים ארבעה פרקים שלמים על תפיסת האלוהות והיקום , המציגים את תמציתה תמונת ההוויה שאותה כינה הרמב " ם "מעשה מרכבה " ו " מעשה בראשית . " מושאה של ההלכה - האל - צריך להיות ברור לאדם לפני שמתחילים לפרט את דרכ...
אל הספר