ב'סיני' נב , עמ' קנז , הובאה הערה לדברי רש-י גיטין סא , ב 'המוליך חטין לטוחן כותי או לטוחן עם הארץ . ' פירש שם רש'י ' : טוחן זה שם האומן בלשון המשנה . ' העיר שם ב'סיני : ' 'ולכאורה קשה מאי כוונת דיוקו , כלום לא ידענו שהטוחן טוחן ז אלא הסברה רבת ערך כאן : הואיל ונהירין היו לו לרש-י שבילי הלשון הצרפתית' וכוי . כלומר רש'י כתב מה שכתב על פי הצרפתית . במסורת הש'ס , בגיטין שם , נרמז לדמאי ג , ד , ושם בספרי הדפוסים : המוליך ח טים וכוי , כמו בנימין ; בנוסחאות הישנים : 'לטחון , ' בכי ק מנוקד לטחון . משנה זו נם במכשירין ג , ה , ושם , גם בדפ' ווילנא נ'א : 'לטחון , ' וכן בדפ' חורב . לשון זה עיקר , אלא שלומדים קראו לטחון ; נתקשו , כיצד טוחנים כותיים ועמי הארצות ? ותיקנו : 'לטוחן . ' לפיכך ברור ומבורר , שבגמרא הנ-ל היתה לפני רש-י גירסה 'לטחון' ופירש כניל , ואפשר שניקד כך בספרו . וכבר הביא ב-י , ערך טחון , חומר מירושלמי וכוי . מפורסם , כי משקל פעול מציץ בעל אומנות , ובכלל מי שדרכו באיזו מידה או מעשה , ויש דוגמתו בלשון חז-ל . הרי , דרך משל : הקורא ללועזות , והלועז ששמע אשורית ( מנילה ב , א , ( בנוסחא...
אל הספר