באחד מסיפוריו כתב שיי עגבון : 'הסוכה מריחה / רוצה לומר הסוכה נותנת ריח . בא מדקדק והורה : לשון מריח אינו נופל על עצם הנותן ריח אלא על הבא לחוש את הריח , לפיכך אסור לומר : 'הסוכה מריחה / הלביש עגנון את ראייותיו ללשון זה צורת סיפור : יחוש הריחי , 'הארץ / מספר = ] 5407 כל סיפוריו של שמואל יוסף עגנון , כרך שמיני , אלו ואלו , הוצאת שוקן , ירושלים , תש ב , עמי קכה - קלג . [ סיפור זה כולו שיר השירים של אהבתו ללשון הקודש . ואילו ראייותיו : ר' יעקב מליסא כותב בסידורו דרך החיים : 'ומרבים במיני פרחים המריחים לשמחת יום טוב . ' אף בסידור עמודי שמים לריעביץ נמצא לשון זה . 'ואם שני עמודי עולם כותבים כך , דין הוא שיכתב כך , והרי דברי רש-י , תהלים מזמור מה , ט : 'כל בגדיך מריחים כריח בשמים ומדרשו כל בגדותיך וסרחוניך מתכפרים ומריחים ריח ערב . ' מכאן שלשון 'הסוכה מריחה' כשר בתכלית הכשרות . ודין הוא : עץ מפריח ומניץ , כלומר מוציא פרח וניצה , אף הפרח וכיוצא בו מריח , כלומר מוציא ריח . על ידי 'חוש הריח' של ר' שיי עגנץ נתגלגלה לי זכות לעמוד על אחד ממדרשות חז ל , כמו שיתבאר בסמוך . וזה לשונו של המדרש : אמר ר ...
אל הספר