ספר ארבעה־עשר

א בימי הקונסולאט של גאיוס ויפסטאנוס וגאיוס פ 1 נטיוס לא הוסיף עוד נירון להשהות את הפשע , בו הגה זה זמן רב , כי בהאריר שלטונו התחזקה עזותה ולהט אהבתו לפופיאה גבר מיום ליום . ופ 1 פיאה אשר לא קיוותה לנישואיה שלה ולגירושי א 1 קטאוויה כל עוד אגריפינה בחיים , היתה קובלת על הקיסר בתוכחות מרובות ופעמים בדברי לגלוג ? קוראת היתה לו קטן 2 המציית לפקודות אחרים אשר לא זו בלבד שאינו אדון לממלכה אלא אף לעצמו אינו אדון . שהרי למה הוא דוחה את כלולותיהם 1 אל נכון אין דעתו נוחה ממראית ומאבותיה , שזכו לכבוד מםע הניצחון , 3 או שמא מכוחה ללדת בנים ומיושר לבה ?» ? אין זאת כי יש מי שחושש , שמכל מקום בתורת אשתו תגלה את הפגיעות בסינאטורים ואת זעם העם על שחצנותה של אמו ועל תאוות בצעה . אם אין אגריפינה יכולה כלכל כלה אלא אם כן אויבת היא לבנה , תוחזר היא לאישה . הלוך תלד לכל מקום שבעולם ומוטב שתשמע שם את עלבונות הקיסר משתהא צופה בהם ומעורבת בסכנות האופפות אותו . בפני דברים אלה ומעין אלה , אשר דמעותיה וערמומיתה של אשת נאפופים הכניסום בלב נירון , לא התייצב איש , כי הכ 1 ל חפצו לקפח את השפעת האם , ואיש לא האמין , כי...  אל הספר