נראה כי רגישותו של אצ"ג לתגובות החריפות , הצפויות בעקבות הניסוח השירי הבוטה של עמדה גזענית כלפי הערבים באזור מגן ונאום בן הדס , הניעה אותו לדחות את החלק שיוחד לשאלה זו לסוף הספר . מיקומו שם מתיישב עם השיקול הפוליטי של הקומפוזיציה , שהנחה את קו העריכה הכולל של הספר כהתקדמות מן הקל אל הכבד . שירי אזור מגן ונאום בן הדם מדורגים בסדר עולה , שראשיתו טענות הצפויות לעורר מידה קטנה יחסית של התנגדות ( הביקורת המשולבת ב'אזור מגן ;( ' אחר כך אמירות השנויות במחלוקת קשה ' ) נאום בן הדם / קטגוריה ;( ' ולבסוף עמדת מיעוט קיצונית כלפי העם הערבי , עמדה שעוררה , כצפוי , ביקורת חריפה . גם המעבר אל השיר החותם את הפואמה ו 'סיום / בערת הגוף בדמו ' מיוסד על תהליך זה של החרפה . מבנהו הבסיסי של השיר מציג דילמה קיומית עקרונית , המשרתת את פירושה הפוליטי של המציאות : 'לחכם ולמעמיק בין בכל זאת' סלולות במציאות המשברית של היישוב שתי דרכים חלופיות : או לאבד את גופו במעשה התאבדות או לאבד את נפשו בטירוף הדעת . מובנו של הטירוף הוא סירוס הנפש ואיבוד היכולת המוסרית להגיב על המציאות . הסירוס הנפשי של הסנבלטים מתבטא בנינוחות ...
אל הספר