המהלך הרצוף בחלק הקטגוריה פותח בעצב של 'ואף על פי כך ( שיר א , ( ומסתיים בנבואת הזעם 'חזון יום אידם ' ... ( עמ' כח . ( זוהי , למעשה , תנועה במעלה סולם רגשי , המתקדמת מן ההבחנות הנוגות שבשיר א אל הנבואה החריפה בדבר סופם המר של המנהיגים . מפרק ב ואילך מתפתחת הקומפוזיציה של חלק זה כסדרה של תוכחות . לאחר הבהרת סיטואציית הדיבר של הנביא שסירבו להאזין לו ( עמ' כג , ( הוא עובר אל טענות כלליות יותר , המופנות — כמו קודמותיהן — בעיקר אל הציבור החלוצי . הטון הסרקאסטי החריף מופנה אל ההנחות האידיאולוגיות החלוציות : 'ואתם עוד בוכים בכי מר ואתם / חורקים שן בשן על ערב ואדום ? / ולפלא לי זאת : איך לא שכחתם / בכות ו ח רק שן ! / כי למרותם תמיד : לחייך ולשקוט / בלכתכם כך ... סהרנים אלי תהום' ( עמ' כד . ( לפיתוח הפיגורטיבי של מטאפורת השינה , שבאמצעותה מתוארים אנשי היישוב בראשיתו של חלק זה , יש לצרף את הקשר שבין עוצמת הסרקאזם לבין הנסיבות הקריטיות בהן מערער אצ"ג על תבניות 'שירת העבודה . ' אין ספק שהולך ומתהווה כאן דגם חדש של יחסים שאצ"ג מבקש לרקום עם נמעניו החלוצים . זו הפעם הראשונה שאצ"ג אינו מסתפק בהטחת בי...
אל הספר