לצד הנביא , 'הער היחיד' ההולך בין מיטות הישנים , בולטת תרומתו של 'בן הדם' להחרפה קיצונית בתיאור הדברים , החרפה המחזקת , בסופו של דבר , את הנימוקים להטלת האשמה בהנהגה . אין ספק , למשל , כי ככל שצבעיה של תמונת המצב יהיו קודרים יותר , כך יגדל יותר כוח השכנוע של המטפוריקה המתארת את אנשי היישוב כ'ישני ספינה בלב ים , ' ובכך רומזת , כמובן , לחלקם הנפשע של הקברניטים במצב זה . מהלך הטיעון הביקורתי של חלק זה מבוסס , במידה רבה , על עוצמת הזעקה וההתרעה שקדמה למאורעות . זו עמדה המבקשת לצבור הון פוליטי על סמך אזהרות שהושמעו קודם לאסון אך לא נענו . אצ"ג נטל כאן את אחד הטיעונים המרכזיים שהעלו הרביזיוניסטים נגד ההנהגה הציונית ושילב אותו בתוך מנגנון פואטי , שההעצמה וההחרפה הן עבורו אופציות טבעיות ביותר . גם השיר השני של חלק הקטגוריה 'משוגע ... איש הרוח , ' חוזר על הנוסחה הקבועה של נבואת זעם שהתגשמה כיוון שלא נענתה . אצ"ג מנצל כאן ניצול פוליטי כמה מנכסיו הספרותיים , שנכללו , זמן קצר לפני המאורעות , בשירי כלב בית . כזו היא , למשל , אזהרתו בשיר 'משא ערב' ( עמ' סז , ( הקורא להתחמשות צבאית 'פן יבוא יום שוד פ...
אל הספר