הפייטן־הבריון נגד ביאליק

הטרנספורמציה של המינוח הנבואי לפואטי הופכת מעתה לעקרון יסוד של חלק זה וכן של הספר כולו . מדובר הן בנביא הרואה לשורשי הדברים וצופה אל מעבר לנגלה , והן בנביא הקורא בשל כך 'לישר את הקו המסולף . ' השיר הבא בחלק זה , ' בעבי הקימור' ( עמ' עח , < כבר מטפל במקורות השירה של אצ"ג ומבליט את ייחודו , תוך שימוש בדגמים המסורתיים של מקורות השיר : 'העצמון הגבוה , אלוף הררי הגליל , / אינו האולימפוס לבת השירה' ( שם . ( השיר הבא , 'לברית ' ! ( עמ' עט , ( פורש כזכור את הפתרון הפוזיטיבי של 'ברית הבריונים' שהם פייטנים במולדת . ההנמקה המרכזית שמביא השיר לפתרון ספרותי פוליטי זה היא אזלת היד הפוליטית של המלה השירית . ההיסוסים והספקות לגבי תוקפה של הנבואה החזונית שבחלק הקודם הועתקו כאן לקביעה נחרצת בדבר המרחק המהותי שבין כאבו של הפייטן לבין אות הדפוס . יתרה מזאת , טוען השיר , גם 'הקהל ומנהגיו , ' כלומר נמעניו הפוליטיים , לא יחפצו לקלוט את המסר השירי של תוכחה וזעם . הפרסונה של הכלב משרתת כאן את אצ"ג כדי להמחיש את גבולות המלה הספרותית המבקשת לפעול פעולה פוליטית : 'ואם ממלח דמינו נביא ומדמע , / על כל דלת סגורה נחכ...  אל הספר
מוסד ביאליק