הסתירה המתגלעת כאן , בין תהיות משיחיות לאומיות לבין מענה קיומי אינדיבידואליסטי , אמורה להתיישב מיד בהמשכו של חלק זה , בשיר 'הממשיל משלים ' ... ( עמ' עד-עה , ( המשרטט את דמותו של הפייטן הנביא , המקולל בקללת האל כדי שיכפוף את עולמו האישי למען הכלל שאותו הוא משרת ' ) לשתק נהמת דמי ולשמוע נהמת כל דם , ' עמ' עד . ( דמותו של הליריקן מהווה מעין סינתזה של מאוויי הכלל , הזוכים באמצעות שירתו לביטוי אישי . רמז לפתרון פרשני זה , המקשר בין שני שירים אלה , מצוי כבר בשיר הראשון , הממחיש את עמדתו הקיומית של ההולך אחרי החזון המפתה באמצעות שיר המושר בפיו . במיוחד מרתק שם השימוש שעושה אצ"ג בציטוט פרודי של המנון ה'אינטרנציונל' "') אין אתמול ומחר , אלא יש חתיכת היום — '" ... עמ' עג , ( המבליט דווקא את החולף והארעי שביחסו של החלוץ אל החזון המשיחי , ומייחס לו בכך גם עמדה קיומית שאינה מונעת דווקא על ידי חשבונות של נצח היסטורי . גם העובדה שהפייטן הנביא חוזר ומסתייע בדמותו של ישו ( למשל : 'אמן כי יודע אני לשאת משלים לדורשי , ' עמ' עד , ( חוזרת ומגדירה את זהותו הספרותית באמצעות אופוזיציות ברורות בין ליריקה אינד...
אל הספר