בשיר המוטו שבראש החלק החמישי של הפואמה , 'חילים באידם , ' ... מבסס אצ"ג את סמכותו הפוליטית של הכלב תוך הסתייגות מן האיצטלה המותקפת של הנביא . הנבואה אמנם שרירה וקיימת ( על פי שיר המוטו 'הנבואה לא סרה מישראל , ( ' אך אני 'אינני נביא בציון , אלא כך : / ספק כלב בית וספק תן , / המריח לאסון ונובח בזמן ' ( עמ' נג . ( בתחילת השיר מצטרפת להסתייגות 'אינני נביא בציון' הקביעה כי איני 'אלא עד / לדווי חיילים במערכת האש ; / לטשטוש פנים ולשקע בלב ; / לשרפת חזון והנפש יחדיו . ' העדפת הפרסונה של העד על פני סמכות הנביא היא תחבולה הצוברת בסופו של דבר עוצמה וסמכות נבואית , והיא אף מנמקת את דברי הפתיחה ה'מצטנעים' לשיר 'כחילות בר כוכבא : ' ... 'לא קול אלהי השמים קראני לפתע : צא הינבא בבית הישימות הלזה / ( ... ) / רק קול דמי אחי ואחיותיו הוא קול מדמי השואג' ( עמ' נד . ( כבר כותרת השיר , המזהה את מחנה החלוצים כחילות בר כוכבא ( שמנהיגיהם אינם כמו בר כוכבא , ( מתקשרת אל שירי המסגרת , המציגים את בר כוכבא המלך המשיח כמופת פוליטי . ההיסוס הסמאנטי בין תן לבין כלב בית מגביר את המתח שבין הביתיות האינטימית של אצ"ג לבי...
אל הספר