לדמות הדובר הסאטירי שמעצב שמעונוביץ אופייניות שמרנות ושמירה על אושיות המוסר של החברה הממוסדת . המעבר מן האודה ומן ההתקפה הפוליטית הישירה והזועמת אל הסאטירה הוא אפוא ביטוי לתזוזות שחלו גם בתחום הפוליטי . מבחינת שמעונוביץ לא חל שינוי עקרוני בעצם הפונקציות של שמירת החומות של ' תרבות העבודה , ' ובאימפליקציות הפוליטית שלה שהוא מבקש לשמר . כך ניתן לנמק הן את הבחירה בצופן האירוני לשם התקפה סאטירית על מתנגדי הפועלים בסאטירה 'תודה , ' והן את הדרך שבה מפעיל שמעונוביץ את משל החיות לצרכיו הפוליטיים בסאטירה 'עורבים / שהיא הראשונה בקבוצת הסאטירות הנדונות כאן . בשני המקרים מוצג הקורבן הסאטירי כתוצר של מסגרת נורמטיבית שנסתלפה . היחס הבלתי הוגן אל החלוצים בהווה מוצג כמימוש אקטואלי ליחסו כפוי הטובה של נוח המקראי אל עם היונים . ואילו ב'עורבים' מעובד הסיפור המקראי לכדי מסורת נורמטיבית , הנדחית בכוחה של מסגרת נורמטיבית מועדפת . נקודת המוצא של התפיסה הנורמטיבית שבבית הראשון של השיר היא למעשה ניסוח שירי התואם במידה רבה את המסופר במקרא ( מלכים א , יז , ( 6-2 על פרשת הסתתרותו של אליהו בנחל כרית : 'ממימי הנחל ש...
אל הספר