כבר בתגובות הרצנזטיות הראשונות לחזון אחד הלגיונות נחשפה הקרקע שהוכנה לקליטת הפואמה בפואמה פוליטית . מצד אחד תגובה שגרתית , שביקשה למלא את הפערים והמתחים שהציג הטקסט הפוליטי של אצ"ג באמצעות השלכה דחוקה של הסטנדארטים הוותיקים של הקריאה ( איזר , , 1970 עמ' ( 13 ותוך התגוננות מפני האתגר הספרותי החדש ( ראה למשל שיפמן , כתובים , . ( 4 . 10 . 1928 מצד שני נמצאת למשל תגובתו של משה קליינמן ( העולם , , ( 2 . 11 . 1928 שזיהה בוודאות את הקוד הפוליטי של הפואמה אך העדיף שלא לשפוט אם הייאוש התהומי שהיא מקרינה הוא אכן מוצדק . בכך , כמובן , הוא רומז גם לעמדתו הפוליטית השלילית כלפיה . אך בהצמידו לעמדתה הפוליטית הכשר ספרותי הקובע כי 'די שיש בפואמה זו ביטויים וציורים נאדרים , ' העניק קליינמן לגיטימציה ספרותית לחומריה הפוליטיים . קורא אחר ( נ ם , העתיד , ( 30 . 11 . 1928 לא הסתפק בזיהוי מקורותיה של הפואמה באירועי המשבר הכלכלי , אלא הוסיף והבליט את משמעותה הפוליטית : 'יותר מחרפת הרעב גדול שבר הלב ומרגיזה התרמית המתהלכת גלוית ראש . ' קליטה זו של הקוד הפוליטי נעשתה מעל דפי העתיד , העשוי להדגים נורמות אופייניו...
אל הספר