איצטלת המרדנות הספרותית של המאירי ושירתו הפוטוריסטית , הנועזת , של אלמי סיפקו לשני משוררים אלד , תנאים תקשורתיים ראשוניים שאפשרו להם , כל אחד בדרכו , ליצור את שירתם הפוליטית . רענונן של תחבולות ספרותיות ששימרו הנחות אידיאולוגיות הוא שאיפשר לאלמי להשיג בשירו אפקט פוליטי חדש ומובלט , שהסתמן , אם כי לא תמיר התממש , גם בשירתו הפוליטית של המאירי . דינאמיקה זו , שאפיינה את דרכם של המאירי ואלמי אל השיר הפוליטי , עשויה לתרום להבנת דרך התארגנותו של השלב הראשון בהתהוות השירה הפוליטית הארצישראלית בפרשיות הקטיף בפתח תקוה של סוף . 1927 פרשיות אלו עשויות לשמש מעין מקרה מבחן , שישקף את טיבו וכלליו של שלב זה . נקודת המוצא להבהרת סיטואציה זו בפואטיקה ההיסטורית של הז'אנר הוא דוד שמעונוביץ והשיר שפרסם כתגובה לאירועי מלחמת הקטיף . באמצעות האידיליה הארצישראלית שלו תרם שמעונוביץ לביצור עמדותיה האידיאולוגיות של תנועת העבודה תוך טשטוש ניגודים פוליטיים אפשריים : 'כולם פה יחד נאספו , כל pxi px ולשונה , / ארץ ואח ושירה , אך אחת מטרה לכולם , / אחת גם סיסמה לכולם : מולדת , עבודה וחופש ' ! ( חלוצים , תרפ"ב , ספר הא...
אל הספר