הקריאה בשירים הפוליטיים שפרסם אביגדור המאירי ב 1927 מלווה בדרךכלל בתחושה של אי תואם בין עוצמת הביקורת הפוליטית שהם מטיחים לבין רמת הדיפרנציאציה הפוליטית שהם מגלים . בשירו 'עורבי הגאולה' ( המחר א , אייר תרפ"ז , עמ' ( 21-20 הוא תקף , כאמור לעיל , את הנסיבות הפוליטיות שהפכו את קליטת העולים בארץ לתהליך מר של איבוד אמונה והתפכחות מן החלום הציוני . אך עיון בקשרים שהתהוו בין השיר לבין הקונטקסט הפוליטי המסוים שאליו הוא כוון מעלה שביקורתו אינה מיוסדת על הבחנות פוליטיות של ממש . בדיקת השיר לאור כללי הז'אנר מעמידה בספק את הפיצול הפוליטי בתגובותיהם הצפויות של נמעני השיר , שכן הטענה ש'עורבי הגאולה הם יהודים' הולמת את כל הזרמים והכוחות הפוליטיים באותה מידה שאין היא הולמת אף אחד מהם . את עיקר עוצמתו הפוליטית רוכש השיר דווקא באמצעות מנגנון לשוני של העצמה רגשית . הממד הרגשי החריף שבשיר מצטרף לפרטים שמחוצה לו , כמו פרסומו בבימת היחיד הפוליטית של המאירי , הזדהותו הציבורית של המאירי עם התנועה הרביזיוניסטית , וכמובן הפובליציסטיקה הרביזיוניסטית שלו בהמחר ובהצפון , העיתון הרביזיוניסטי העברי הראשון , שיצא לא...
אל הספר