לימוד היחסים המתוחים ואף האינטימיים שבין שירתו של אלמי לבין עולמה של 'שירת העבודה' עשוי למלא תפקיד חשוב בהבנת מבנהו של השיר הפוליטי כז'אנר היסטורי . כבר ברמה התמאטית ניתן לראות כי אלמי בודק מחדש , ולעתים קרובות גם דוחה , מרכיבים אופייניים בעולם המוטיבים של 'שירת העבודה . ' כאלה הן למשל השורות הבאות , המבטאות אכזבה מרימום התרבות החקלאית , שהיה מיסודותיו של האתוס החלוצי : אמךתם : — — "קום , עלה , בשר בש 1 רת הלחם — " ! הנני ! # ח רא ^ זי . עד דם פצועה ה # כם ומכל צד # סו בי הכלבים : — הו הו הו הא — לרדת ! ( בשער , תרפ"ז , עמ' י ) ניגודים דומים לזה שבין 'עלה' לבין 'לרדת' מופיעים בשורות כמו 'איני רוצה להיות / שקט , / נלהב , ' — ( עמ' יג , ( שצוטטו כבר לעיל , המתריסות כנגד צו האיפוק וההבלגה על הסבל , שהיה לנורמה רווחת ב'שירת העבודה . ' שורות אלה מכוונות , למשל , נגד ה'אף על פי כן' הברנדי , שאחד מביטוייו הספרותיים הידועים ביותר ב'שירת העבודה' הוא בסיומה של 'מסדה' ( תרפ"ז ) מאת יצחק למדן , או בשורות החותמות את הגברות העולה , ספרו של א"צ גרינברג : 'ובלוח ימותי הגבוהים כתוב : מעבר ליאוש אץ יאוש...
אל הספר