בשלהי , 1928 עם פרסום ספר הפואמה חזון אחד הלגיונות מאת אורי צבי גרינברג , נפל דבר בשירה העברית . בהופעתה , תחילה בכנסת , המאסף הספרותי של סופרי ארץ ישראל שנערך בידי פישל לחובר , ואחר כך כחוכרת נפרדת בהוצאת 'סדן , ' קבעה פואמה זו שלב חדש בהתפתחות השירה העברית בארץ ישראל . היא סיכמה שלב של הכנות וגישושים לקראת כתיבתו של השיר הפוליטי הארצישראלי , גיבשה מגמות קיימות ופתחה אפיקים להיווצרות מסורת מתחדשת של שירה פוליטית עברית . במשך שנות דור קנה לו השיר הפוליטי מעמד בולט בעולמם של משוררים מתקופת ההשכלה , ובראשם יהודה ליב גורדון , וכמותם ח"נ ביאליק ומשוררים אחרים בני דור התחייה שפעלו בגולה . אבל בראשית המאה , עם התגבשותו של המרכז הספרותי החדש בארץ ישראל , נמנעו המשוררים מכתיבת שירה פוליטית . רק בסוף שנות העשרים , לאחר תקופה לא ארוכה של נסיונות ולבטים , החל להתפתח הז'אנר של השיר הפוליטי . תחילה בשירתם של הנחשונים , אביגדור המאירי וליובה אלמי , ואחריהם אורי צבי גרינברג , יונתן רטוש , דוד שמעונוביץ' ( לימים שמעוני , ( עזרא זוסמן , אלכסנדר פן , אברהם שלונסקי , נתן אלתרמן ואחרים . אירועים ותהליכים ...
אל הספר