אלוהים היה שותף לבל המתנות , כמקור של כל הדברים המצויים בידי בני האדם , בתור צופה בכל עסקות המתנה ולעתים כמקבל . זרימת המתנות כאן היתה מיוחסת : היא היתה יכולה לשמש דגם ולהציע מתכונים לחליפין בתוך החברה בכללה . קשרי מתנות בתוך מוסדות הדת נהנו אף הם ממעמד מיוחד וקבעו את הטון למתן מתנות במצבים אחרים . פעולות ומטאפורות דתיות סייעו להגדיר דפוסים רחבים יותר של הדדיות אנושית . בדומה לדפוסים , כך גם בקלקולים . אי ודאות ועימות בנוגע להדדיות הציפו את הוויכוח הדתי בצרפת של המאה השש עשרה . לחצי המחויבות , שהכבידו על יחסי המתנה בתחומים רבים , באו לביטוי מיוסר בביקורת הפרוטסטנטית על נתיבי הישועה הקתוליים . במובן עמוק , הרפורמציות הדתיות של המאה השש עשרה היו סכסוך על מתנות , כלומר על השאלות : האם אנשים יכולים להשיב לאל כגמולו ? האם הם יכולים לאכוף מחויבות על האלי ואיזו משמעות יכולה להיות לכך מבחינת הדברים שאנשים צריכים לתת איש לרעהו ? הסכסוך הדתי עומד בפני עצמו ומתנהל בטיעונים משלו , אך הוא מקביל למחלוקת על חובות המלך לנתיניו שזה עתה תוארה . בפרק זה מתוארות ארבע דרכים שונות להבניית מחויבות הדדית , כ...
אל הספר