איזו הכרה או מערכת הסכמות הניעה את חילופי המתנות במאה השש עשרה ? איזה עיקרון הניע את מקבלי המתנה להחזיר באותה מטבע ? אנשי המאה השש עשרה השתיתו נטייה זו על שתי אמונות עתיקות יומין , שאף אחת מהן לא היתה כה גשמית כמו ה'האר ( hau ) המאורי של מרסל מוס . האמונה הראשונה קשרה בין מתנות אדם למתנות אלוהיות : כל מה שיש לנו הוא מתת אלוה , ומה שמתקבל כמתנה יאה לו במידת מה שיינתן הלאה כמתנה . כתבי הקודש מדברים לעתים תכופות על מתנות רוחניות , למשל החכמה , הבינה והצדק בישעיה יא ; 'מידת האמונה' באיגרת אל הרומיים יב ; והחסד העילאי של גאולת ישו . אבל העולם כולו , שאותו ברא האלוהים ושבו הוא מושל , יכול להתפרש כמתנתו , וכך יכולה להתפרש גם הבטחתו שירבה את בני האדם 'ככוכבי השמים . ' כיצד אמורים היו גברים ונשים להגיב על ברכות אלה ? בהכרת תודה לנותן , בהאדרת שמו וגם במתן מתנות נוספות . 'חנם לקחתם חנם תתנו , ' כמאמר ישו לתלמידיו . מוטיבים אלה מכתבי הקודש שוכתבו שוב ושוב במאה השש עשרה . המשפטן איש פואטו ] K ' T , ( Poitou ) בושה , ( Bouchet ) מונה במסת מוסר מ 1536 את חסדי האל , החל ביקום וכלה ברעיה טובה , ואומר...
אל הספר