אוניברסיטת איובה נראתה לי בשנת 1944 כתערובת משונה של אנשי סגל צעירים , אוונגרדיים ונמרצים , ושל גברים קשישים , בלים מזוקן . ההיבט האוונגרדי היה המדהים ביותר , במיוחד למישהו שהתעניין בהיסטוריה של התרבות . המחלקות לתולדות האמנות , לאמנות , לכתיבה יוצרת ולתאטרון עמדו בשעתו בשיא יצירתיותן ועצמתן , וקשה היה למצוא להן אח ורע במקומות אחרים . הן עמדו בניגוד חד לנידחותה היחסית של איובה סיטי , להיעדר העורף העירוני ולשדות התירס האינסופיים שהקיפו את העיר הקטנה ( אוכלוסייתה מנתה בזמנו כעשרים וחמישה אלף איש . ( אמנם סידר ראפידס , ( Cedar Rapids ) עיר בת כשישים אלף תושבים , נמצאה בקרבת מקום ופסי חשמלית מיושנים חיברו אותה לאיובה סיטי . ואולם באותה עיר לא היו כמדומה חיי תרבות ראויים לשמם שהיו יבולים למשוך את לב היושבים באיובה סיטי , וזכורני שביקרתי רק פעמים בודדות בסידר ראפידס בשנים שהייתי באוניברסיטה . כיצד פרחו אפוא מקצועות האמנות במקום הזה באותה העת ? הדבר היה במידה רבה הודות לדיקן מדעי הרוח רב ההשראה קרל סישור , ( Seashore ) נורווגי קשיש , אשר רצה בשנות השלושים שאוניברסיטה איובה תצטיין במשהו חדש ומ...
אל הספר