בברסלאו עצמה , שם התעמת מימון עם בית הדין הרבני , לא הייתה זו השערורייה היחידה . ההנהגה הרבנית זכתה עדיין בקהילה זו , הסמוכה מאוד גאוגרפית ותרבותית למרחב היהדות הפולנית , לתמיכת רוב הציבור היהודי , והמדיניות נגד יהודים אופנתיים וםפקני דת הייתה מחמירה ביותר . אחד מפקחי הדת היה רב בשם לייבוש , שתפקידיו העיקריים היו הוראת הלכה בשאלות שחיטה וכשרות ונשיאת דרשות בציבור . רגישותו של הרב לייבוש למתירנות דתית , ובמיוחד לשינויים באופנת הלבוש והשיער , הייתה גדולה . בשעת דרשה באחד מבתי הכנסת בקהילה בראש השנה תקמ"ח ( ספטמבר ( 1787 41 שם . 42 שם , עמ ' . 220 הוא הבחין שאחד המתפללים מגולח זקן . מיד התנפל עליו בדברי תוכחה חמורים , הוקיעו לעיני הציבור ככופר ודרש לסלקו מבית הכנסת . לאחר שנעשה כדבריו , המשיך לייבוש לדרוש נגד התירבות המודרני וההתרחקות משמירת מצוות ותלה את האשמה בפילוסוף משה מנדלםון , שכבר לא היה בין החיים . 'ימח שמו ונמח זכרו , ' ! זעק הרב את דברי הקללה החמורה הזו באוזני מתפללי בית הכנסת הנדהמים . האליטה הרבנית האשכנזית הייתה כאמור אחוזה אז בחרדה , וחשדנותה כלפי חילון אורחות החיים וכלפי ה...
אל הספר