את תשומת הלב של המתפלמסים תפסה לא רק התייחסות מפורשת לאתאיזם או לדאיזם , כעמדה דתית עקרונית ומנומקת שיהודים מסגלים לעצמם או בהשקפת עולם אופנתית שניתן להתהדר בה . מעבר לצורך במיפוי המגמות הרעיוניות והפילוסופיות שהושפעו מנחשול הכפירה הרציונליסטית של אירופה , חשוב לעמוד על התופעה ההיסטורית התרבותית של החילון , שעמדת הביקורת הדתית היא רק חלק ממנה . הזיקה החזקה בין הוראות הדת ומצוותיה לבין אורחות החיים של היהודים ולא רק אמונתם , ומדיניות הפיקוח הקהילתית והרבנית המקיפה גם תחומים אינטימיים ופרטיים כמו לבוש , אוכל ומין - הפכו גם את תופעת התירבות של יהודי אירופה לחלק בלתי נפרד מאותה מגמה של שחיקת המחויבות לדת ולאנשי הדת . הפולמוס נגד הכפירה לא תמיד הבחין בין הערעור על סמכות התורה שבעל פה והרבנים , לבין סיגול דפוסים מודרניים כמו שפה , קריאה , נימוסים , התנהגות מינית , ביגוד אופנתי , תסרוקות , אכילה , ריהוט הבית ובילויים שהיו מקובלים באירופה של התקופה . מנקודת מבטו של הפיקוח הדתי , התפרש כל מהלך אישי , משפחתי או קבוצתי , גם כשהיה ניטרלי מבחינת ההלכה , בחציית גבולות , כהפרת משמעת , וכנסיגה ממרחב ה...
אל הספר