1950 מתוך "אל אהראם , 11 . 1 . 1950 , " עמ' 5-4 [ מאמר זה נכתב ביום שנודעו תוצאות הבחירות , שהחזירו את מפלגת ה"ופד" לשלטון אחרי "חמש השנים הרעות , " ופורסם יום לפני שטהא חוסין נתמנה לשר החינוך בממשלה החדשה . | מאז חזרתי למצרים מנסיעת הקיץ שלי אני מוצף מדי בוקר ומדי ערב במכתבים אין ספור שאין בהם אלא תלונות על מעשי קיפוח ובקשה לעזרה ולהצלה . לפעמים הנפגעים אינם מסתפקים במשלוח מכתב רגיל שמגיע במועדו , אלא שולחים לי מכתבי אקספרס המגיעים אלי גם מחוץ לשעות חלוקת הדואר , ולפעמים גם דרך זו אטית מדי בעיניהם והם שולחים לי מברקים . והטלפון - כל מה שתאמר עליו לא יהיה מוגזם . והלוא הבריות יודעים היטב , שאני אינני יכול להביא להם לא רעה ולא טובה , ואינני יכול לשנות במאומה את המציאות שאנו חיים בה עתה במצרים . אלא שהבריות חשים את הצורך להתלונן , לפתוח את סגור לבם , ולהרגיש שיש אי שם אדם ששומע להם ומשתתף בתחושת הכאב והפגיעה שהם חשים . נסיבות החיים במצרים גורמות שמדי פעם בפעם עוברות על ארצנו שנים שרבה בהן הרעה , העושק כבד והייאוש גובר . הלבבות בוכים יותר משהם צוחקים , השפתיים זועפות יותר משהן מחייכות , ...
אל הספר