הזכרתי לעיל את ההאשמה שהטיחו מבקרים שונים נגד אנשי החוג האינטלקטואלי שבו היה טהא חוסין דמות בולטת , שהם ברחו מן הבעיות החברתיות המעיקות על ארצם ומצאו מפלט בכתיבה דתית והיסטורית . לגבי טהא חוסין בוודאי שאין אמת בהאשמה זו . הוא היה ער לבעיות החברתיות והתרבותיות של ארצו , לבעיות העוני החומרי והמצוקות הנפשיות , והרבה לכתוב עליהן . התמורות החברתיות שחלו במצרים במאה הי "ט לא תרמו לפתרון בעיות המצוקה , העוני , המחלות והבערות של המוני הפלחים המצרים . להפך , כפי שהסביר פרופסור גבריאל בר \ הן הגבירו והעמיקו בעיות אלה . שכן תמורות אלה היו מוגבלות לפירוק המסגרות החברתיות המסורתיות - השבט והקהילה הכפרית , גילדות בעלי המלאכה , והעבדות - אך לא כללו הקמת מסגרות חברתיות חדשות תחתיהן . מסגרות כאלה - בייחוד מפלגות פוליטיות ואיגודי פועלים - הוקמו במצרים רק במאה העשרים . ההתמערבות של שכבת משכילים דקה , שביקשה לאמץ תרבות רוחנית וחומרית מערבית , גרמה להעמקת הפער בין שכבה זו ובין המון העם המצרי , שנשאר בבערותו ובמצוקתו . בראשית ימיה של התחייה הלאומית של מצרים לא עמדו בעיות חברתיות במרכז העניין הציבורי . במצעי...
אל הספר