על רקע אוריינטציה תרבותית זו יש לראות את ספריו ההיסטוריים של טהא חוסין , אשר להם הקדיש חלק ניכר ממרצו בשנות הארבעים והחמישים . ב 1947 הופיע ספרו " הפילוג הגדול - עות'מאך , ב 1953 החלק השני : "הפילוג הגדול - עלי ובניו , " וב 1960 השלמתו של המעגל אחורה : "אל שיח'אן" = ) שני הראשונים , כלומר הח'ליפים אבו בכר ועומר . ( טהא חוםין נטה לניתוח היסטורי חברתי מעודו : כבר עבודת הדוקטורט שלו על אבו אל עלא אל מערי ( בשנת ( 1914 היתה בעיקרה ניתוח היסטורי , חברתי ורוחני של תקופת המשורר הפילוסוף ; וראינו שגישתו ההיסטורית מחקרית בספר זה עוררה עליו את זעמם של השמרנים . אך בספריו הגדולים בשנות הארבעים והחמישים היה חידוש כפול , הן בבחירת התקופה והן בסגנון הצגת הגיבורים : הנביא מוחמד מתואר כגיבור במובן המודרני של המילה , עות'מאן כסמל החולשה האנושית , עלי כמושל מוסלמי קפדן , עומר כסמל היושר והנאמנות האישית , הח'ליפים הראשונים מוצגים כמהפכנים חברתיים שביקשו 15 בשנים האחרונות קמו עוררין על התזה המקובלת שהשלטון העות'מאני אשם בפיגורם של עמי ערב ומצרים . על פי גרסתה של אסכולה זו " , הנראטיב הלאומי המצרי אינו ...
אל הספר