כלי החרס הם הממצא העיקרי והשכיח בכל תקופה , הורות לזמינותו של חומר הגלם ( טין ) שהם עשויים ממנו ולעלות הנמוכה של ייצורם . הם שימשו במגוון רחב של תפקידים : הגשה , הכנה , אחסון , מאור ועוד . חוץ מתרומתם לתיארוך המכלול הם יכולים כאמור לשקף שינויים שחלו בחברה ובאתר . ההתפלגות הכמותית של כלי החרס והיחס בין טיפוסי הכלים תורמים לשחזור תהליכים חברתיים וכלכליים . מכלול הכלים בתקופה ההלניסטית נידון בשורה ארוכה של פרסומים . חיבורו של לאפ ( Lapp 1961 ) היה נקודת מפנה בחקר כלי החרס מתקופה זו , אולם עיקר חולשתו במתודה המדעית שנהוגה בו . בחיבור ניתנה העדפה לממצאים משלושה אתרים חפורים בלבד ( בית צור , קומראן ויריחו - תלול אבו אל עלאיק , ורק הראשון הוא טרום חשמונאי , ( שאותם אפשר לתארך באופן מוחלט באמצעות עדויות היסטוריות וחומריות . מכלולים הומוגניים משני אתרים ( בור 61 בבית עניא ולוקוס 279 בבית צור ) ומילויים למיניהם משומרון ומשכם ( ראו גם ( Lapp 1964 שימשו בדרך כלל חומר השוואתי . גם אם נקבל את סברותיו בדבר תאריכי השכבות באתרים אלה , שאינן בהכרח נכונות , הרי החיבור מוגבל ליהודה ושומרון בלבד ומשקף טיפו...
אל הספר