מבני הפולחן הם מכלולים שתוכניתם והממצא בהם משקפים פעילות דתית ( ראו בהרחבה Renfrew 1985 : . ( 11-26 נראה שבדומה למבני הציבור והמנהל ובתי המידות , המקום באתר , גודל המבנה , תוכניתו ולעתים גם חלוקתו , שיטת הבנייה , עובי הקירות , העיטור האדריכלי , הממצא ועוד משמשים להגדרתו של מבנה פולחני . תל דן בשטח , T בצפון מערב התל , נחשף מתחם פולחני אשר שימש למן תקופת הברזל ( המאה העשירית לפנה"ס ) עד שלהי התקופה הרומית וראשיה התקופה הביזנטית ( המאה הרביעית לספירה ) ובפרק הזמן הזה נעשו שינויים בתוכניתו . גם במאה השלישית לפנה"ס חלו ככל הנראה שינויים כאלה . כיוונו נקבע עתה לציר צפון דרום , והוא הוקף בקירות צרים עשויים אבני גוויל , ששרדו מהם 15 לא כל מבני הפולחן מן התקופה נחשפו ביישובים עירוניים , אבל למען שלמות הריון ומיקורו הם רוכזו כאן לפי סדרם הגאוגרפי מצפון לדרום . צביון לא עירוני יש לייחס לאתרים בניאס , חי פי מצובה , הר מצפה ימים , מכמיש ותל מיכל , רמת אביב ג , מזור , נבי יוניס , לכיש ובאר שבע , הנידונים בתת פרק זה . 16 תפרו סיכם את היתרונות הטמונים בראייה כוללת בחקר מבני הפולחן ובדרך ניתוחם בתקופה...
אל הספר