ארץ ישראל ההלניסטית לא היתה רק ביתו של העם היהודי ; לצדו היו עוד קבוצות אוכלוסין שאכלסו חבלים גאוגרפיים למיניהם ( רפפורט . ( 1999 ההתפשטות הטריטוריאלית של היהודים בתקופה זו נזקפת לזכות כיבושי החשמונאים , ותחילה — מאמצע המאה השנייה לפנה"ס — של חבלים הסמוכים לארץ יהודה . היהודים התרכזו בעיקר ביהודה , וראו בירושלים , העיר הקדושה ( ללא קשר למעמדה המנהלי במסגרת השלטון , ( את מרכזם . האדומים התגוררו בחבליה הדרומיים של הארץ , בשפלת יהודה , בקעת ערד ובקעת באר שבע , ועריהם המרכזיות היו מרשה ואדוריים כבירות אדום ( אידומיאה . ( השומרונים שכנו בחבל שומרון , ועריהם המרכזיות היו שומרון , שכם והר גריזים , ששימש עיר הקודש . סביב ערים מרכזיות אלה ביהודה , באדום ובשומרון התקבצו מרכזים עירוניים משניים ולווייניים ( כפרים , אחוזות והיאחזויות כפריות וצבאיות למיניהן . ( מישור החוף , למן הגליל ועד פלשת , היה בהגמוניה פניקית ואוכלס בעיקר בפניקים , אבל המושג פניקים שיקף בתקופה הנידונה ערב רב של עממים שמיים מערביים שהיו נתונים במסגרת חברתית אחת . במישור החוף היו הרבה מרכזים עירוניים ראשיים ומשניים , ואפשר להצביע...
אל הספר