כמעט מיותר להוכיח כאן , כי מכונני החוקה של ארצות הברית ב 1788-1787 ומי שהבטיחו את אישורה מחדש , ופעלו בתוך מערבולת של ויכוח סוער ובוטה שהתנהל בכל אחת משלוש עשרה המדינות , עשו זאת לאור השכלתם הרחבה כמו גם מתוך מודעות מלאה לצעד ההיסטורי שהם עומדים לנקוט . כפי שהוכיח קרל ריצ'רד ( Carl Richard ) בבהירות ובנחישות , לימודי הלטינית והיוונית והקריאה ביצירות הקלסיות מילאו תפקיד מרכזי בהשכלה הזאת . יתרה מזאת , ריצ'רד טען כי היו אלה בדיוק הדוגמאות הקלסיות של התנגדות לעריצות שסיפקו את הצידוק המוסרי ואת הביטחון בצדקת המטרה , שהיו הכרחיים להתחזקותם של מכונני החוקה בדרכם לנקוט שני צעדים קיצוניים : האחד - הפניית עורף לנאמנות שרחשו לכתר הבריטי בעצם הכרזת העצמאות ; והאחר - כינונה של רפובליקה פדרלית בעלת חוקה חדשה . מובן שהלימודים הקלסיים אינם תחום הידע ההיסטורי היחיד שהיה יכול להשפיע , כפי שעולה באופן בולט מהסקירה המקיפה של "רפובליקות" מסוגים שונים - עתיקות , בנות זמננו , דמוקרטיות ( כמו הקנטונים של שווייץ ) או אריסטוקרטיות ( כמו ז'נווה או ונציה ) - סקירה שמופיעה בחיבורו של ג'ון אדמס "הגנה על עקרונות ה...
אל הספר