ייתכן שמקיאוולי ובן זמנו גואיצ'ארדיני ( Guictiardini ) הם ההוגים החשובים האחרונים שתרמו לוויכוחים על אודות הרפובליקניזם . בימי חייהם ( או לפחות בתקופה מסוימת מתוכם , בשנים ( 1512-1494 התקיימה עדיין עיר מדינה עצמאית בשלטון עצמי , ששלטונה לא היה נתון בידיו של שליט יחיד או שושלת יחידה . בהקשר זה - שלעולם לא יחזור עוד - הם היו יכולים לחוש קשר ישיר עם הרפובליקה הרומית בראשיתה ועם הלקחים שאפשר להפיק מההיסטוריה שלה . נכון אמנם שבזירה האירופית נותרה דוגמה יחידה לרפובליקה עצמאית , שאף על פי שנשלטה בידי אוליגרכיה רחבה הייתה עדיין רפובליקה : ונציה , ששמרה על עצמאותה ועל החוקה שלה עד שנכבשה על ידי חילותיו של נפוליאון ב . 179 7 אך עד כמה שהצלחתי לגלות , אף על פי שלעתים קרובות זכתה ונציה להתייחסותם של כותבים חיצוניים ( לחיוב ולשלילה , ( היא לא הצמיחה מקרבה שום מחבר שיצירתו נכנסה לזרם המרכזי של ההגות המדינית . הגרסה המקובלת על אודות ההיסטוריה של ההגות הרפובליקנית - שהיא , בהגדרה , עצם העניין - מתארת את ההתפתחות שחלה , ממקיאוולי עד לספרות שנכתבה במאה השבע עשרה באנגליה , בשתי דרכים השונות מאוד זו מזו...
אל הספר