ה"דיגסטה , " ובאופן כללי יותר המסורת של החוק הרומי , השתמרה הן במערב הלטיני הן בביזנטיון שבמזרח ( שבו , כפי שכבר ראינו , עדיין קראו את "ההיסטוריה הרומית" של קאסיוס דיו , שבמאה האחת עשרה גם סוכמה באריכות רבה על ידי זונארס . ( ה"דיגסטה , " יחד עם הסיפר של ליוויוס וסלוסטיוס , הייתה אחד הכלים שבאמצעותם השתמרה במהלך ימי הביניים דמותה של הרס פובליקה הנשלטת בידי החוק . ההגות המדינית בימי הביניים במערב הלטיני היא נושא מורכב ומעניין עד מאוד , ומי שמרהיב עוז לעסוק בו יכול למצוא למזלו מדריכים שערכם לא יסולא בפז עבודותיהם של החוקרים המודרניים קוונטין סקינר , ג'וזף קנינג וג'אנט קולמן . ואולם , יש לומר למען ההגינות , רוב רובה של ההגות המדינית עד לתחילת הרנסנס אינה מתמקדת דווקא בהיסטוריה המפורטת של הרפובליקה ושל מוסדותיה , וגם לא בלקחים שניתן להפיק מהם . זכויותיהם של המלכים ( ובעיקר , אחרי שנת 800 לספירה , זכויותיו של הקיסר ;( מעמדן החוקי של הכנסייה והכמורה מול מעמדן של הרשויות החילוניות ; מאזן האימה הנצחי שבין הקיסרים לאפיפיורים ; והעימות שפרץ בתוך הכנסייה סביב השאלה , האם צריכות להינתן בידיה סמכויו...
אל הספר