היה היה ארם אדוק בדתו שהזקין וראה בחייו דברים רבים , ורק את הצדק לא ראה מעולם . כל מה שידע , שמע וראה , הכול נדמה בעיניו לא צודק . התפלל האיש לאלוהים שיאפשר לו פעם אחת לחזות בצדק במו עיניו . ואלוהים מילא את משאלתו . יום אחד הלך האיש בדרך והנה נזיר ניצב לפניו . היה זה סאווה הקדוש . שאל הנזיר את האיש מה הוא מתאווה יותר מכול לראות בעולם הזה , והאיש ענה שהוא מתאווה לראות את הצדק . אמר לו סאווה לטפס על עץ , כי משם יוכל לחזות בו . טיפס האיש על העץ וראה שדה רחב ידיים ובשדה מעיין נחמד שמים צלולים מפכים ממנו וזורמים בשדה . והנה הופיע איש רכוב על סוס , לבוש מחלצות . בהגיעו אל המעיין ירד מן הסוס כדי להרוות את צמאונו ועלה בו הרצון להתרחץ בהם , כי החום היה כבד . האיש חשש שמישהו יפתיעו , ולכן הניח את חפציו מפוזרים במרחק זה מזה : את הסוס קשר אל השיח , את בגדיו הניח בקצה אחר , ובמקום אחר קבר באדמה את החריט עם כספו . את נשקו הניח סמוך אליו : אם יעוט עליו מישהו , שלא יגזול הכול ושיוכל להגן על עצמו . הוא התרחץ , יצא מהמים והתלבש . כל אותו זמן לא ראה ולא שמע איש . הוא עלה על סוסו והסתלק , ואת החריט שכח לק...
אל הספר