מעל לאגם האדום , על הגבעה שמעל פרולושאץ שליד אימוצקי , יש עדיין זכר לחומות הארמון של גוואן , איש עשיר כקודח , שכל שדה אימוצקי היה בבעלותו ולו ארמונות פאר רבים . גוואן חי חיי הפקר , הקשיח ליבו למצוקת הזולת ורלתו היתה נעולה תמיד . את פושטי היד שפנו לבקש ממנו נדבה היה מגרש בשוט . אישתו גוואנקה לא היתה טובה ממנו - מרושעת וחמרנית שלעגה לעניים וגירשה אותם מפתח דלתה . לגוואן היו בנים ובנות , שגם הם , בהוריהם , היו חסרי חמלה . יום אחר , בשבילו גוואן וחבריו המופקרים במסיבה ראוותנית , הופיע בפתח הבית מלאך מחופש לפושט יד עני , ואחריו מלאכים מחופשים לילדים רעבים . בשם אלוהים ביקש המלאך מהנוכחים פת לחם לו ולילדים . גוואן התקצף על שההלך העני משבית את שמחת המסיבה ובניו שילחו בו את כלביהם . אבל אז התערבה גוואנקה , לאו דווקא מתוך רחמים . כיוון שהיתה הרה , חששה ששוועת העני עלולה להזיק לפרי בטנה . היא קמה מהשולחן , נטלה כיכר לחם , הניחה אותה על רגלה השמאלית , דחפה אותה כלפי העני והפטירה בכעס : "קח , זללן שכמוך , והודה לנו על הנדיבות שלנו " ! המלאך נטל את הלחם , נשק לו , חילק אותו בין הילדים וביקש מגוואנק...
אל הספר