מפלתו בידי בנו הסעירה את רוחו של לנסלוט . בדהרה פראית , מבלי לבחור לו כיוון ברור , רכב עד קצה היער . יד הגורל הוליכה אותו אל הצטלבות דרכים בתוככי ארץ הישימון , ושם עצר . ליד צלב מאבן שחורה קשר את סוסו לעץ , ואז הבחין בבית תפילה ישן . מבעד לחלון ראה מזבח נאה מכוסה בד משי , ועליו מנורת כסף בעלת שישה כנים עם נרות דולקים . אור הנרות משך את ליבו , אך דלת בית התפילה היתה נעולה בפניו . הוא פשט את שריונו , השתרע על האדמה לפני הצלב ונח על מגינו . מבעד לעפאים , נים ולא נים , ראה לנסלוט שני סוסים קטנים קרבים והולכים . הסוסים נשאו אלונקה ובתוכה אביר פצוע . ליד הצלב עצרה השיירה , ואז נשמע קולו של האביר : "הה אלי , " ייבב , " מתי אראה את הכלי הקדוש שיגיע וירפא אותי . נענשתי די על חטא כה פעוט . " האביר השמיע את תלונתו זמן ארוך ולנסלוט הקשיב לו . לפתע , ראה את המנורה עם ששת הכנים מגיעה אל הצלב באורח פלאי ללא מגע יד אדם . אחריה הופיע גם שולחן הכסף עם הגביע , שאותם ראה לנסלוט בארמונו של המלך פלס . האביר הפצוע ירד מן האלונקה וזחל על ידיו וברכיו אל השולחן . הוא הושיט את שתי ידיו ונשא תפילה חרישית . בסופה ...
אל הספר