עברו שנים אחדות , ויום אחד הוזמן אלפין לחגיגה בארמון המלך מאלגון גואינד , שהיה דודו ( המלך גואינד הוא דמות היסטורית - הוא מת ב - 547 והוא מופיע הן ברישומים היסטוריים והן בכתבים על חיי קדושים ובאגדות . ( אורחי המלך האצילים והאבירים ישבו בחצר הפתוחה , סיפרו בשבחו של המלך וכך אמרו : "האם יש מלך גדול ממאלגון או כזה שעליו הרעיפו השמים יותר מתנות ? יופי , חוזק וצניעות לו יותר מכל אדם , ואף ניחן בכוחות נפש יוצאי דופן . אך המתנה הגדולה מכולן היא רעייתו , שיפה וחיננית היא וחכמה , ובסגולותיה עולה היא על כל נשות הממלכה . אנשיו הם האמיצים ביותר , סוסיו המהירים ביותר , והבארדים שלו - החכמים ביותר . " באותם ימים היו הבארדים נערצים על שועי הממלכה . הם היו מלומדים וידעו לחרוז את שושלת המלך ולספר בשירה על כלי נשקו , הרפתקאותיו והצלחותיו . בקיאים היו בהיסטוריה העתיקה של הממלכה ובקורות המייסרים אותה . הם שלטו בשפות שונות כמו לטינית , צרפתית , ולשית ואנגלית . הם גם היו המתעדים הגדולים של האומה , וכתבו בחרוזים את האירועים שהיו עדים להם . בכל הזדמנות היו מוכנים להמציא שירים ( אנגלין - שיר קצר , כמין מכתם ....
אל הספר