גלגמש הגיבור , מלך ארך , נפל למשכב , הוא לא יכול היה לעמוד , לשבת , לאכול או לשתות , רק לשכב ולהיאנח . מוסדותיו של נמתר , אל המוות , תפסוהו . כדג אשר נלכד ברשת , לא יכול היה להשתחרר ממחלתו ; כצבי אשר נתפס במלכודת , לא מסוגל היה לקום ממיטתו . במשך שישה ימים שכב קודח , וזיעתו נטפה ממנו כמו שרף מעץ . הוא נרדם , ובשנתו חלם חלום . בחלומו הראה לו אנכי , אל החוכמה , את אסיפת האלים , והאלים פנו אל גלגמקו החולה ואמרו לו : " גלגמש , אתה , שעברת בכל הדרכים , שחיכית את חיווה , שכרתת את עץ הארז הגדול והבאת אותו מן היער , ואף הגעת עד לגיבור המבול , זיאוםוךךה ! אתה , שבנית מקדשים לאלים וחידשת את הפולחן בארץ שומר - הגיעה שעתך למות " ! שמע זאת גלגמש ונעצב אל ליבו מאוד . עתה פנה האל אנכי ואמר אל אן ואנליל , האלים הגדולים : "בימי קדם הרחוקים , כאשר החליטה אסיפת האלים להביא מבול לעולם כדי להשמיד כל זרע אנוש , אדם אחד שרד , ועד עצם היום הזה הוא חי בקרבנו - הלא הוא זיאוסוךךה . באותם ימים , נשבענו בנשמת השמים ובנשמת הארץ , כי בני האדם לא יחיו חיי נצח מלבד אותו זיאוסוךךה ! כעת , אנו מביטים בגלגמש , ולמרות מוצ...
אל הספר