בימים עברו גרו בעיר דילמון האל אנכי , אל המים והחוכמה , וזוגתו נינחוךסנג , אלת הלידה . באותם ימים עדיין היתה דילמון עיר בתולה וזכה : העורב והקיכלי טרם קראו בה בקולם , האריה טרם טרף , הזאב טרם חטף טלה , הכלב טרם ידע כיצד לצוד גדי , החזיר טרם ידע כי ניתן לאכול חיטה , הציפורים טרם אכלו את הלתת אשר פיזרה האלמנה על הגג , מחלת העיניים טרם אמרה "אני מחלת עיניים , " מחלת הראש טרם אמרה "אני מחלת ראש , " הזקנה , החולה במחלות אלו , טרם אמרה "אני זקנה , " הזקן , החולה במחלות אלו , טרם אמר " אני זקן , " האיש הצולח את הנהר טרם קרא בקול , הכרוז טרם התהלך במחוזו , והזמר טרם פצח בשיר או בקינה . בעת ההיא פנתה נינחוךסנג אל אנכי ואמרה : "אתה נתת לי את העיר דילמון , אך מה ערך יש למתנתך ? הרי זו עיר אשר בארות מים מתוקים אין לה , ובשדותיה וחלקותיה לא נחרשים תלמים ! מה ערך יש למתנתך " ? ענה לה אנכי : "עוד היום , כאשר יעמוד אתו , אל השמש , בשמים , ייצאו מים מתוקים מן המעיינות הנובעים בארץ . משם יעלו נא המים אל מאגרים גדולים , ומהם ישתו תושבי דילמון , עירך , מים בשפע . בארות המים המרים שלך לבארות מים מתוקים יהי...
אל הספר