בימים שבהם טרם נברא אנוש , מילאו האלים את תפקיד בני האדם וסבלם היה רב . שבעת האלים הראשיים העבידו את שאר האלים הזוטרים , והעבודה היתר , קשה מאוד : עיקרה היה לחפור תעלות מנהרות הפרת והחידקל , כדי להשקות את השדות . האלים הזוטרים סבלו שנה אחר שנה , עבדו יומם ולילה , וכל אותו הזמן היו מתלוננים . מרוב יאוש החלו לעלות במוחם מחשבות על מרד . לבסוף , קם האל or והציג מזימה באוזני חבריו האלים : " נמרוד באנליל אדוננו , מלך האלים , ויסיר מעלינו את מלאכתנו הקשה ! בואו נטלטל אותו ממושבו ! הבה נכריז מלחמה ! קדימה לקרב " ! שמעו האלים את דבריו והעלו באש את כלי מלאכתם : אתי החפירה והסלים נשרפו כליל . או אז יצאו האלים לדרך ובאו אל שער האפור , מקדשו של אנליל . היה זה בחצי הלילה , והנה הוקף המקדש , ואנליל לא ידע . שומר המקדש , האל כלכל , ראה את המעשה , ומייד נעל את השער והעיר את האל נחסכו , אשר ישן אותה שעה במקדש . שניהם הקשיבו להמולה שבחוץ , והחליטו כי יש להעיר את אנליל . העיר נוספו את אנליל , סייע לו לקום ממיטתו , ועידכן אותו : "אדוני , מקדשך מוקף ! קרב מתקרב במהירות אל שעריך " ! " נעל את השער הפנימי " ! ...
אל הספר